עמותת בית הכנסת דק"ק שיבת ציון ואח' נ' הכהן עראקי

פסק דין

לפני תביעה במסגרתה עותרים התובעים כי בית המשפט יוציא תחת ידו צו מניעה קבוע במסגרתו ייאסר על התובע להגיע לבית הכנסת דק"ק שיבת ציון, הנמצא ברחוב שיבת ציון 39 בראשון לציון (להלן: "בית הכנסת").

בכתב התביעה, טענו התובעים כי לאחר נתק של כעשר שנים, שב הנתבע להתפלל בבית הכנסת בשנים 2003, או 2004, לערך.

זמן מה לאחר שובו, החל הנתבע לעורר מהומות בבית הכנסת, להפריע לסדרי התפילה, לצעוק, לקלל ,לאיים ולהפחיד מתפללים שונים, להשרות אוירה רעה, ואף לנהוג בכוחניות.

הנתבע, אשר לא היה נכון לקבל את סמכות הנהלת בית הכנסת, החל בביצוע פעולות שונות, ללא קבלת אישור הגורמים המוסמכים, כגון הוצאת ספרי תורה על דעתו, מסירתם לסופי סת"ם וכיוצא באלו. לשיטת התובעים, התנהלותו זו של הנתבע נעשית מתוך העדר שליטה עצמית, אשר יכול ומקורה בבעיה נפשית, אך התובעים לא מצאו דרך להתמודד עמה.

עקב התנהלותו זו של הנתבע, נאלצו המתפללים, מספר פעמים להידרש למשטרת ישראל, תוך חילול שבת וחג.

בנוסף, החלו מתפללים רבים להדיר רגליהם מבית הכנסת, וממילא האווירה במקום, לא אפשרה ניהול תקין של המקום.

ניסיונות חוזרים ונשנים להגיע עם הנתבע להבנות או הסכמות אשר יאפשרו ניהול תקין של בית הכנסת, לרבות על דרך של הצעה לשלבו בהנהלת בית הכנסת ושיחות עם בני משפחתו, לא צלחו, עד כי התובעים נדרשו לפתיחתו של הליך זה.

במקביל להגשת כתב התביעה הוגשה על ידי התובעים בקשה לצו מניעה זמני.

הדיון בבקשה התקיים בפני כב' סגן הנשיאה השופט קינר, ובסיומו מצא כב' סגן הנשיאה ליתן סעד זמני במסגרתו נאסר על הנתבע להיכנס לבית הכנסת עד להכרעה בתיק לגופו.

בכתב ההגנה, טען הנתבע כי מטרתו וכוונתו היו לשמור ולשמר את מסורת ותפילת בית הכנסת, בהתאם לשולחן ערוך ומסורת הקיימת בבית הכנסת מזה 90 שנה.

לשיטתו של הנתבע, נעשה על ידי חלק ניכר מן התובעים, ניסיון להשתלט על עמותת בית הכנסת, שלא כדין, והכל מתוך מטרה לשנות את דרך התנהלותו במשך עשרות שנים, כמו גם להשתלט על רכושה של העמותה.

חלק הארי של כתב ההגנה, עניינו טענות קשות אותן מעלה התובע, באשר לדרך בחירת חברי העמותה, דרך התנהלות העמותה, מטרת התנהלותו חלק מן התובעים בעמותה, והצורך בבדיקת מסמכי העמותה.

בנוסף, הכחיש הנתבע חלק מן הטענות כפי שעלו בכתב התביעה.

במסגרת כתב ההגנה, עתר למעשה הנתבע לביטול צו המניעה, ולפתיחתה של חקירה פלילית בעניין העמותה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בעדויות הצדדים ובסיכומיהם בפני, באתי לכלל מסקנה דין התביעה להתקבל באופן חלקי, במובן זה שצו המניעה הזמני שניתן על ידי כב' השופט קינר יעמוד על כנו לתקופה נוספת של חמש שנים ממועד מתן פסק הדין. טעמיי להלן:

השאלה הראשונה אליה נדרשתי לצורך הכרעה בתיק זה, הינה שאלת דרך התנהלותו של התובע בבית הכנסת.

מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית במסגרתם חזרו ונשנו טענות ותיאורים בדבר מספר רב של אירועים בהם היה הנתבע מעורב בבית הכנסת לרבות :

השתלטות על תפילות בקול רם ( ראה לדוגמא תצהירו של מר אליעזר מימון).

התרחשותם של אירועים הכוללים צעקות, איומים , נידוי, חרמות, קללות וגידופים כלפי מתפללים שונים (ראה תצהיריהם של אליעזר מימון, יגאל עמרם, דניאל מדוויל, ירמיהו בבאי, מלכיאל מדוויל, צבי עדן, רחמים כהן, מר בשוויץ).